פסק-דין בתיק ת"ק 59849-03-11

עניינו של פסק דין זה בנזקי רכוש שאירעו בתאונת דרכים ביום 31.10.10.

על פי האמור בתביעה התובע עמד לפני מתקן שקילת רכב כאשר רכב מסוג הונדה נהוג בידי הנתבע 1 הגיע מצד שמאל שלו. הנתבע לא שם לב לרכב התובע, החליק בגין שלולית מים ופגע בתובע בחלקו השמאלי קדמי.

בשל פגיעה זו נגרמו לתובע נזקים אשר נאמדו בחוות דעת שמאית בסך של 11,864.71 ש"ח (ללא מע"מ). התובע פוצה באמצעות חברת הביטוח מטעמו וכעת הוא  עותר לחייב את הנתבע בהשתתפות עצמית בה נשא בסך של 11,496 ש"ח וכן כינון בסך של 8.07 ש"ח.

בסה"כ העמיד התובע תביעתו על סך 11,504. ש"ח.

לטענת הנתבעים אירעה התאונה בשל נהיגתו הרשלנית של התובע.

הנתבע היה בנסיעה איטית ישר לכיוון משקל השער כאשר התובע לא עצר לפני פנייה ימינה חרף שדה ראייה לקוי לכיוון הבאים משמאלו, וגרם להתנגשות בין שני כלי הרכב.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את הנהגים באתי לידי מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין שני הנהגים להתרחשות התאונה כך שהתובע אחראי לה בשיעור של 70% והנתבעים בשיעור של 30%.

עיון במפת המפעל שהוצגה בדיון מלמדת על המיקום ממנו הגיעו הנהגים.

טרם ההתנגשות פנה התובע פנייה ימינה על מנת להגיע לשער.

בנסיבות העניין מתיישבת גרסתו של הנתבע לאופן התרחשות התאונה עם מיקום כלי הרכב בהתחשב במקום ממנו הגיעו.

גרסה זו אף מתיישבת עם הנזק ברכב התובע שכן, וכעולה מהתמונות, הנזק למשאית הינו בפינה שמאלית קדמית.

מנגד טענת התובע בדבר מיקום התרחשות התאונה סבירה פחות בעיניי. כדי שהתובע ייפגע בחלק השמאלי קדמי, צריך היה הנתבע לבוא משמאל לתובע ולא מאחוריו כפי שתואר ע"י הצדדים.

כמו כן היה צריך לעקוף את כל חלקה האחורי של המשאית באותה החלקה. בהתחשב בכך שמדובר במשאית ונגרר, הדבר אינו נראה סביר.

חרף האמור גם לפי גרסת הנתבע יש לייחס לו מידה מסוימת של התרשלות.

הנתבע עובד במפעל מאז שנת 1984 כאמור בכתב הגנתו ועל כן אך סביר כי מקום התאונה מוכר לו היטב לרבות העובדה שלבאים מימין אין שדה ראייה ועל כן היה עליו להאט נסיעתו במקום.

מדובר היה בכביש רטוב ואף לשיטתו של הנתבע הוא החליק ופגע בתובע.

בנסיבות העניין כאמור מצאתי לייחס לו אחריות בשיעור של 30%.

לעניין הנזק-